סיפורו של רופא מתנדב שלא תשמעו בשום מקום אחר

מפגש ראשון עם ד"ר אביב כהן

בחדר קטן בבית חולים שדה מאולתר בדרום הארץ, נפגשנו עם ד"ר אביב כהן, רופא בן 42 שהפך למתנדב בקו האש מאז פרוץ מלחמת אוקטובר. בחודש האחרון, ד"ר כהן לא שב לביתו בתל אביב אלא נשאר בדרום, במרחק של פחות מ-10 ק"מ מגבול עזה, כדי לטפל בפצועים ובנפגעי הלם קרב.

"אני לא גיבור," הוא אומר בצניעות כשהוא מנגב את הזיעה ממצחו לאחר משמרת של 18 שעות רצופות. "אני פשוט עושה את מה שהוכשרתי לעשות. בזמנים כאלה, אי אפשר לשבת בבית ולצפות בחדשות."

אתר updir שם לו למטרה להביא את הסיפורים האישיים שאינם מקבלים מספיק במה בתקשורת המרכזית, ולהאיר את דמויותיהם של אנשים שפועלים מאחורי הקלעים. סיפורו של ד"ר כהן הוא בדיוק מהסוג הזה – סיפור על מסירות, אומץ ואנושיות בתוך מציאות בלתי אפשרית.

הבוקר שבו השתנו החיים

ד"ר כהן מספר כי בבוקר שבת ה-7 באוקטובר הוא היה בביתו בתל אביב, מתכנן יום של מנוחה עם משפחתו. "התעוררתי לצליל אזעקות והודעות מטרידות בקבוצות הוואטסאפ המקצועיות. תוך דקות הבנתי שמשהו חריג קורה," הוא משחזר.

בתוך שעתיים ארז תיק עם כמה בגדים, נפרד ממשפחתו, ונסע דרומה. "לא היה לי ספק לרגע שזה המקום שלי. אשתי, שהיא גם רופאה, הבינה מיד. היא אמרה 'תיזהר' ותמכה בהחלטה."

המחשבה שהנסיעה תימשך יום-יומיים התבררה כטעות. "אני כאן כבר למעלה מחודש, וכנראה אשאר עוד זמן רב," הוא אומר בשקט.

לרפא תחת אש

בין הסירנות וקולות הנפץ, ד"ר כהן עובד במרפאת שדה מאולתרת שהוקמה בבסיס צבאי. המרפאה מטפלת הן בחיילים והן באזרחים מהיישובים הסמוכים. "אנחנו עובדים בתנאים שרחוקים מלהיות אידיאליים," הוא מספר. "יש מחסור בציוד בסיסי, לפעמים חסרות תרופות, ואנחנו צריכים להיות יצירתיים."

אחד הרגעים הקשים ביותר, הוא משתף, היה כאשר הגיעה למרפאה משפחה שלמה שנפגעה מרסיסים בביתה. "היו שם הורים ושלושה ילדים, כולם פצועים בדרגות שונות. האב היה במצב הקשה ביותר. טיפלנו בכולם במקביל, ואני זוכר את המבטים של הילדים… הפחד בעיניהם… זה משהו שאי אפשר לשכוח."

ד"ר כהן ועמיתיו נאלצים לפעמים לטפל בפצועים תוך כדי אזעקות ואף תחת אש. "יש לנו פרוטוקולים ברורים לגבי איך להתנהל במצבים כאלה, אבל כשיש לך חייל עם דימום פעיל על השולחן, אתה לא יכול פשוט לעזוב ולרוץ למקלט."

הסיפורים שאין מספיק מקום לספר

העיתונות המסורתית מתמקדת לרוב באירועים הדרמטיים ביותר, אך קולות מאחורי הכותרות כמו זה של ד"ר כהן נשמעים פחות. "יש כאן סיפורים מדהימים של אומץ לב ואנושיות שלא מקבלים במה," הוא אומר.

הוא מספר על חייל צעיר שנפצע קשה בקרב ואיבד את חבריו. "הבחור הזה, למרות שהיה פצוע ובהלם, התעקש לחזור ליחידה שלו ברגע שטיפלנו בו. הוא אמר לי 'דוקטור, אני חייב לחזור אליהם, הם המשפחה שלי'. כששכנעתי אותו שהוא צריך להישאר לפחות ללילה להשגחה, הוא ביקש שאתקשר למפקד שלו כדי לדווח שהוא בסדר ויחזור בהקדם."

ד"ר כהן מציין שהסיפורים הקטנים והיומיומיים מספקים תמונה מורכבת יותר של המציאות מאשר הכותרות הדרמטיות. "יש כאן אנשים מכל המגזרים והדתות שעובדים יחד, עוזרים זה לזה. יש תושבים מהאזור שמביאים לנו אוכל ביתי ושתייה חמה. יש מתנדבים שבאים לעזור בכל דרך אפשרית. זו ישראל האמיתית שאני רואה כאן."

ההתמודדות הנפשית

אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור הצוותים הרפואיים הוא ההתמודדות הנפשית עם המראות והחוויות הקשות. "אנחנו רואים דברים שבני אדם לא אמורים לראות," מסביר ד"ר כהן. "זה משהו שאתה לוקח איתך, שנשאר איתך."

הוא מספר שבתום כל יום, הצוות הרפואי מקיים שיחת עיבוד קצרה. "אנחנו מדברים על מה שעברנו, משתפים בתחושות, ולפעמים פשוט בוכים יחד. זה חלק מהתהליך, זה מה שמאפשר לנו להמשיך."

לדבריו, התמיכה ההדדית היא המפתח להתמודדות. "אנחנו צוות שהפך למשפחה. אנחנו מבינים זה את זה בצורה שאנשים מבחוץ לא יכולים להבין. אני יודע שיהיה לי קשה לחזור לשגרה, לחיים 'רגילים'. איך מסבירים למישהו שלא היה כאן מה עברנו?"

רגעי האור בתוך החושך

למרות הקושי והטראומה, ד"ר כהן מדגיש שיש גם רגעים של אור ותקווה. "יש רגעים של חסד שנותנים לך כוח להמשיך," הוא אומר בחיוך עייף.

הוא מספר על נער בן 16 שהגיע אליהם במצב קשה לאחר שנפצע מרסיסים. "הוא איבד הרבה דם והיה על סף איבוד הכרה. עבדנו קשה להציל אותו, ולא היינו בטוחים שיצליח להחזיק מעמד עד שיגיע הפינוי המוסק. שבוע אחר כך, הוא חזר לבקר אותנו. הוא בא עם אמא שלו, הביא עוגיות שהיא אפתה, וחיבק אותי בכזו עוצמה שכמעט שבר לי צלע. באותו רגע, כל העייפות והכאב נעלמו."

באתר updir אנחנו מאמינים שדווקא הסיפורים האישיים הללו, הממחישים את הצד האנושי של האירועים, הם שמספקים תקווה ומשמעות בזמנים קשים.

מחיר אישי

ההתנדבות גובה מחיר אישי כבד. "אני מתגעגע למשפחה שלי," מודה ד"ר כהן. "הבת הקטנה שלי בת שלוש, והיא לא ממש מבינה למה אבא לא בבית. אנחנו מדברים בווידאו כל יום, אבל זה לא אותו דבר."

הוא מספר שאשתו מנהלת את הבית לבד, ממשיכה לעבוד במשרה מלאה כרופאה ומטפלת בשני הילדים. "היא הגיבורה האמיתית בסיפור הזה," הוא אומר בגאווה. "בלי התמיכה שלה, לא הייתי יכול להיות כאן."

שיעורים לחיים

"המלחמה הזו לימדה אותי שיעורים שלא הייתי לומד בשום דרך אחרת," אומר ד"ר כהן. "למדתי על גבולות היכולת האנושית, על חשיבות הקהילה והתמיכה ההדדית, ועל כוחה של רוח האדם."

הוא מספר שהחוויות בחודש האחרון שינו לחלוטין את הפרספקטיבה שלו על החיים. "דברים שנראו לי חשובים פעם – קריירה, כסף, סטטוס – נראים עכשיו שטחיים. מה שחשוב באמת הם הקשרים האנושיים, המשפחה, והיכולת לתרום ולעזור לאחרים."

ד"ר כהן מציין שהוא למד גם על החוסן המדהים של הקהילות בעוטף עזה. "התושבים כאן עברו טראומה נוראית, איבדו משפחה, חברים, בתים. ובכל זאת, הנחישות שלהם לשקם, להתאושש ולהמשיך הלאה היא מעוררת השראה. יש כאן אנשים שאיבדו הכל, ובכל זאת באים להביא לנו אוכל ולשאול במה הם יכולים לעזור."

המבט לעתיד

כשנשאל לגבי תכניותיו לאחר המלחמה, ד"ר כהן מהרהר לרגע. "אני לא חושב יותר מדי על העתיד כרגע, אני מתמקד ביום-יום, בלהיות נוכח ולעזור ככל יכולתי. אבל אני יודע שכשזה ייגמר, אצטרך זמן להתאושש, להיות עם המשפחה, לעבד את מה שעברתי."

הוא מוסיף שהחוויות הללו ישנו את הקריירה שלו. "אני שוקל להתמחות ברפואת חירום או בטראומה. יש לי עכשיו ניסיון שלא הייתי מקבל בשנים של עבודה רגילה."

דרך פלטפורמות כמו קולות מאחורי הכותרות, סיפורים כמו זה של ד"ר כהן יכולים להגיע לקהל רחב יותר ולהעלות את המודעות לתרומתם של אלפי מתנדבים ואנשי מקצוע שפועלים בשקט, הרחק מאור הזרקורים.

מסר לציבור

לקראת סיום שיחתנו, ביקשנו מד"ר כהן להעביר מסר לציבור. "אני רוצה שאנשים ידעו שמאחורי כל כותרת בחדשות, מאחורי כל מספר של נפגעים, יש אנשים אמיתיים עם סיפורים אמיתיים. יש מערכת שלמה של אנשי מקצוע שעובדים ימים ולילות כדי להציל חיים ולהקל על סבל."

הוא מוסיף: "אני גם רוצה שאנשים ידעו שיש תקווה. בתוך כל הכאב והאובדן, אני רואה גם חוסן, אומץ לב, ואנושיות מדהימה. זה מה שנותן לי כוח להמשיך."

אתר updir ימשיך להביא סיפורים אישיים מהשטח, כדי לתת במה לקולות שלא תמיד נשמעים בתקשורת המרכזית, ולהאיר את פניה האנושיות של ישראל בזמן משבר.

סיכום

סיפורו של ד"ר אביב כהן מייצג את סיפורם של אלפי אנשי רפואה שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם כדי להתנדב בקו האש. הם עובדים בתנאים בלתי אפשריים, חשופים לסכנות פיזיות ולטראומה נפשית, אך ממשיכים במשימתם מתוך תחושת שליחות עמוקה.

דרך סיפורים אישיים אלה, אנו מקבלים הצצה לממד אנושי של המלחמה שלא תמיד מקבל ביטוי בכותרות החדשותיות. אלו הם הסיפורים שמזכירים לנו את החוסן, האומץ והאנושיות שמתגלים דווקא ברגעים הקשים ביותר.

באתר updir אנו מזמינים אתכם לקרוא קולות מאחורי הכותרות נוספים ולהכיר את האנשים שפועלים מאחורי הקלעים. אם אתם מכירים אנשי מקצוע או מתנדבים שסיפורם ראוי לתשומת לב, אנא שתפו אותנו כדי שנוכל להביא את קולם לציבור הרחב.

יחד, באמצעות שיתוף הסיפורים האנושיים הללו, אנו יכולים לחזק את תחושת הסולידריות והתקווה בימים מאתגרים אלה, ולהזכיר לעצמנו את הכוח של אנושיות וחמלה אפילו בזמנים הקשים ביותר.